מנחם פיש הוא פרופסור מן המניין ומופקד הקתדרה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע על שם יוסף וסיל מייזר באוניברסיטת תל-אביב, ועמית מחקר בכיר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית בת זמננו, במכון שלום הרטמן.

הוא כיהן בעבר כנשיא האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, וכיושב ראש הועדה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע באקדמיה הישראלית למדעים. הוא מכהן כראש ביה"ס לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, ועומד בראש המרכז ללימודים דתיים ובין-דתיים ההולך ומוקם באוניברסיטת תל-אביב.

הוא הוזמן כעמית מחקר Queen’s College באוקספורד,Trinity College בקיימברידג', המכון ללימודים מתקדמים של ברלין, מכון דיבנר ב-MIT, המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, קולגיום בודפשט, והמכון ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת פרנקפורט.

בין פרסומיו: William Whewell Philosopher of Science (Oxford, 1991); Rational Rabbis: Science and Talmudic Culture (Indiana, 1997); “A Modest Proposal: Toward a Religious Politics of Epistemic Humility”, Journal of Human Rights (2003); “Canon, controverse et réforme; une réflexion sur l'autre voix du judaïsme talmudique”, Les Cahiers du judaisme (2005); “Diversity, Tolerance, Sovereignty”, in M. Walzer (ed.), Law, Politics, and Morality in Judaism (Princeton, 2006); "Taking the Linguistic Turn Seriously", The European Legacy (2008); "Judaism, and the Religious Crisis of Modern Science", in J.M. van der Meer and S. Mandelbrote (eds.), Nature & Scripture in the Abrahamic Religions: 1700-Present,(Brill, 2008). ; "Toward a History and Philosophy of Scientific Agency", The Monist (2010); ויחד עם ד"ר יצחק בנבג'י:The View from Within: Normativity and the Limits of Self Criticism (Notre Dame, 2011).

מנחם פיש מכהן כחבר הועד המנהל של הקאמרטה הישראלית, ירושלים, וכיו"ר הועד המנהל של תיאטרון "הנפש".