על אינטרדיציפלינריות ועל שיתוף פעולה, סיימון גולדהיל
"אינטרדיציפלינריות ושיתוף פעולה הם צירופים אפנתיים מאוד, עוברים בעת הזו כמטבע לסוחר, ובייחוד בנסיון לגייס משאבים. אולם למעשה, אלו הם יעדים קשים להבהיל להשגה."
דברים שנאמרו במסגרת הכנס עם האלוהים לצידנו: מאבקי קודש ביהדות, בנצרות ובאסלאם, בתרגום עברי.
אינטרדיציפלינריות ושיתוף פעולה הם צירופים אפנתיים מאוד, עוברים בעת הזו כמטבע לסוחר, ובייחוד בנסיון לגייס משאבים. אולם למעשה, אלו הם יעדים קשים להבהיל להשגה.
לשם השגתם, נדרשים לפחות שלושה דברים. הראשון, יש להביא אל השולחן מומחיות מסוג זה או אחר. ישנו דבר מה נוסף שחשיבותו אינה פחותה ושיש להביאו אל השולחן באופן גלוי ופתוח. זוהי אי-ידיעתנו, המקום בו קצרה ידנו מלהשיג, וזהו דבר קשה עד מאוד לאקדמאים. אלמלא נוכל לעשות כן, לא נזכה אף להתחיל ללמוד את לשונו של האחר. ואולם זהו המבדיל את האינטרדיציפלינריות מן הלהג. לפעמים יש לשאול שאלה טפשית ולחשוף את עצמך בבורותך, אך אין דרך אחרת ללמוד, ואנו נוטים לשכוח פעמים כה רבות כי בלא למידה, במובנה הפעיל, לא נוכל להתקדם כלל. הדבר השלישי הנדרש הוא יחסי גומלין. אנו נדרשים להקשיב, לשבת לכל אורכו של דיון בו עולה מאליה השאלה "האם אני באמת צריך לדעת את מסורת כתבי היד של הטקסט האיסלאמי הזה?". ובכן, התשובה היא כן. אנו באמת צריכים לדעת, ולשם כך לשבת, ולהקשיב, וללמוד.
אלו הם שלושת הדברים שדורשים שיתוף פעולה של ממש, אולם לשם השגתם נדרשים עוד שני דברים שחשיבותם מכרעת, ושנדמה לי שעשויים להתקיים בשיתוף הפעולה בין אוניברסיטת תל אביב לאוניברסיטת קיימברידג'.
הדבר הראשון, ובו אני דבק בכל ליבי, הוא כי נדרש לנו זמן. לא נוכל לכונן מפגש אינטרדיציפלינרי בן רגע. עלינו לעבוד בפרך על מנת להכיר את לשונותיהם של אחרים, להבין כיצד בנויים ועשויים שדות הידע השונים, ואולי יותר מהללו, עלינו ללמוד לסמוך אלו על אלו. עלינו להואיל להחשף במערומינו בפני מי שלא ינצל זאת לרעה, אלא יסייע לנו. אמון שכזה, וזמן, הם יקרי המציאות, ומושגים בעמל רב. על כן חובה עלינו לייסד תכנית שתפגיש אותנו פעם אחר פעם, ושבה נלמד מה נדרש מעמנו כדי לשים את מבטחנו אלו באלו. הדבר האחרון שעלינו לגלות הוא פתיחות. אנו מכירים היטב, איש איש בתחומו, את החוקרים המצמצמים את שדה ראייתם לתחום מחקרם ותו לא, ואת הללו שיודעים להסיר קמעה את סכי העיניים. מצמצמי המבט נחוצים בדרכם, וממלאים תפקיד חשוב, אך יתכן שאין הם האנשים הדרושים לנו לשם מימוש חזוננו. אנו נדרשים לבחון באופן תדיר את פתיחותנו, לעבדה ולשמרה.
אלו הן הסיבות שבעטיין אני חושב כי מבנה שיתוף הפעולה הבין-מוסדי הוא נכון ונחוץ, ואולם ישנו טעם נוסף, והוא עמוד השדרה האינטלקטואלי למעשה הזה. לימודן של דתות באופן שעליו אנו מדברים, שהוא לימוד בין-דתי ולא לימוד האמונה המשותפת לדתות השונות, כלומר שהוא לימוד האופן בו נצרפו דתות אלו במגע עם אלו, הוא הכרחי על מנת להבין לא רק את עברן של הדתות השונות אלא גם את הפוליטיקה העכשווית בה משמשת הדת תפקיד מכריע.
יש ערך עצום בעת הזו בחשיבה על זמן, פתיחות, נכונות לקבל ואמון סביב שאלות הנוגעות לדת ולדתיות. זהו יעדנו ואנו נדרשים לכוון את עצמנו לאורו במלוא הרצינות, וזהו המסר שאנו מבקשים למסור, שכן מבלי סוג ההבנה המורכבת המתגלה בשיתוף הפעולה בין אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת קיימברידג', לא ברור לי כיצד ניתן להתקדם כלל. בעיות ומתחים הם ענין סבוך, והם דורשים את הבנתה של מורכבות. זוהי אינה שאלה הנוגעת רק למזרח התיכון, אלא היא שאלה לכל באי העולם. זוהי סיבה שבשלה אני שמח במיוחד לייצג את קיימברידג' בשיתוף הפעולה הזה, שכן אני סבור שאנגליה, בריטניה ואירופה נדרשות לחשוב ברצינות על עברן ועל יחסן עם המזרח התיכון. אם נשכח את הרקע הזה, תשכח סיבת מעשנו הזה. זהו חזון שעלינו להיות מחויבים לו בדבקות האקדמית, הדתית והתרבותית היאה לו.
