יאיר לורברבוים (אוניברסיטת בר אילן), יצחק וחרדת הנטישה של האל: על אישיות האל במקרא

 

 

יום שני, 20/5/2013, בשעה 18:00

בנין גילמן, חדר 449

 

יצחק המקראי הוא דמות דהויה. הוא שרוי בצילם של אביו אברהם ובנו יעקב-ישראל עד שכמעט והוא נעלם בו. מה שצובע את אישיותו הוא העיוורון שלקה בו בזקנותו ויותר ממנו שמו וסיפור הולדתו, השלובים זה בזה ללא הפרד. מוקד דברי הוא השם יצחק ונסיבות נתינתו.    

 

במאמר אטען שתי טענות מרכזיות. ראשית, כי השם יצחק נושא משמעות שלילית, הוא קרוב להיות שם גנאי. מלמד על כך המובן של השם בלשון המקרא, וכן כל שלושה ההקשרים בספר בראשית שבהם השם נזכר, נרמז ומתפרש. טענה זו מעוררת תהייה: מדוע שמו של הבן שלו ייחל האב הנבחר, שבאמצעותו תתממש תוכניתו ההיסטורית הגדולה של האל לייסד לו עם בארץ כדי לשכון בתוכו, נושא משמעות שלילית? התשובה שאציע לשאלה הזו, והיא טענתי השנייה, נעוצה ביחסים הבינאישיים שבין האל לבין אברהם. התשובה לשאלה הזו היא מפתח להבנת סאגת אברהם כולה והיא יסודו של מבנה מחשבה "תיאולוגי" המתגלגל במסורת היהודית לאורך דורות.