בועז מילר (עמית פוסטדוקטורט דן דוד / מכון כהן), ידיעה מאמצעים טכנולוגיים

 

יום שני, 24/2/2014, בשעה 18:00

בנין גילמן, חדר 449

 

  יו"ר: יוסי שורץ

 

אנו רוכשים חלק ניכר מידיעותינו מאמצעים טכנולוגיים המשמשים לחקירה, לעיבוד מידע, לאחסונו, ולשיתופו. התלות שלנו בטכנולוגיה להשגת ידיעה גדלה משמעותית עם התפתחותן העצומה של טכנולוגיות מחשב ורשת. אולם, המסורת הפילוסופית האנליטית המערבית, אשר העלתה על נס את דמות היחיד האוטונומי, התמקדה באופן מסורתי באופנים שבהם אדם יחיד רוכש ידיעה והצדקה להאמנותיו (beliefs) במו חושיו ושכלו, והזניחה את העיסוק בידיעה ממכשירים ומאמצעים טכנולוגיים. האפיונים המעטים הקיימים של ידיעה כזאת חסרים ובלתי מספקים. אני מציע תיאוריה חדשה של ידיעה מאמצעים טכנולוגיים, כלומר: תשובה לשאלה תחת אלו תנאים ההאמנות שאנו מגבשים על סמך אמצעים טכנולוגיים עולות לכדי ידיעה. אני פותח בבחינה ביקורתית של ה"עמדה המקובלת" (שלמעשה שום הוגה לא טוען בזכותה במפורש), אשר לפיה ידיעה ממכשירים מושגת כאשר למשתמש במכשיר יש הצדקה להסיק שהמכשיר שבו הוא משתמש הוא אמין. אני טוען שעמדה זו קורסת אל מול בחינה ביקורתית. עוד אני מראה שהבעיות המתעוררות ביחס אליה מקבילות לבעיות המתעוררות ביחס לאפיון של דיוויד יום של ידיעה מעדות אנושית (testimony) בספרו "מחקר בדבר בינת האדם". עם זאת, הפתרונות המצויים בספרות הפילוסופית לתיאוריית העדות של יום אינם ישימים למקרה של ידיעה מאמצעים טכנולוגיים. על סמך הדיון בתיאורית העדות של יום ועל סמך כתיבה עכשווית בנושא, אני טוען ההצדקה שלנו להאמנות ממכשירים אינה מבוססת על היסק, אלא על יכולות (abilities) רלוונטיות המבוזרות בקהילת בוני המכשירים ומשתמשיהם. אני מזהה שתי יכולות כאלה: היכולת של משתמשי הטכנולוגיה להפעיל אותה בהצלחה ולקרוא אותה, והיכולת של בוני המכשירים לבנות אותה, אשר ניתנת לרדוקציה ליכולת שלהם לבודד כוחות (capacities) ולעשות עליהם מניפולציות.