יצחק בנימיני (אוניברסיטת חיפה/בצלאל), מועקת האזרחי, על מחאת האוהלים והלא-מודע התיאולוגי

 

 

יום שני, 17/3/2014, בשעה 18:00

בנין גילמן, חדר 449

 

יו"ר: פרופ' יוסי שורץ 

 

 

התת-מודע באזרחי הוא התיאולוגי, והתת-מודע בתיאולוגי הוא האזרחי, אלה שרויים זה במעונו של זה, ממוענים בהיחבא זה לזה, מכחישים או מדחיקים זה את נוכחותו של זה, גם אם לא באותה מידה ולא באותו אופן רדיקלי. זו טיעוני המרכזי להלן בבואי להתייחס מתוך פרספקטיבה של זמן, לאחר כשנתיים, לסימפטום חריף ותמציתי של אי-הנחת בישראליות על כל רבדיה, מהכלכלי ועד לדתי ולתרבותי, והכוונה כמובן למחאת האוהלים של קיץ 2011, ובייחוד לאירועים סביב מאהל רוטשילד בתל אביב. נדמה שמרבית המוחים ביקשו לפעול תחת סדר היום האזרחי, והאזרחי בלבד, מתוך ניסיון לצמצמם את המועקה האישית והכללית של הישראלים, של החוויה האזרחית בישראל. ניתן להבין את המחאה, ולעיתים היא גם הוצגה כך כלפי חוץ, ברמה הייצוגית שלה, כניסיון להדוף גם את אותה מועקה, את אותו נחת, וכל זאת מתוך בידודו של האזרחי בלי מעטפת המועקה שלו. אבקש להתעכב על ה"רק" הזה, ומכאן על ה-אחר המסולק או המעיק של השיח האזרחי, גם כפי שהתגלם במחאה, שהוא מה שבכוונתי להגדיר כ"התיאולוגי" (כממד שרחב הרבה יותר מההיבטים הדתיים של הפוליטי). כדי לחדד את הדיון על אודות המחיקות או ההדחקות של התיאולוגי בזירה האזרחית של מחאת האוהלים, אתייחס למוטיבים המתווכים (תוך סיבוך) בין הממד האזרחי-חילוני לבין הממד התיאולוגי-מטאפיזי, ובפרט לארכיטיפ של הבית שעלה בהתרחשויות שונות ומרכזיות של המחאה. אדון בהיבט האלביתי (unheimlich) של הארכיטיפ הזה, מתוך זיקה לדיון הפרוידיאני בנושא, אודות המועקה של האלביתי, אודות ה-Angst, שהנו חווית המפגש עם הממשי.